התכתבות עם עמוס עוז

עם קריאת הספר "סיפור על אהבה וחושך" אירית שולחת לעמוס עוז מכתב ובו היא מודה לו על דברים שכתב. הוא עונה בכתב ידו.

ניתן ללחוץ על המכתבים כדי לקרוא בפורמט נוח.

החצר שלי/אירית ר. קופר

כמה ברור אני רואה את העבר הרחוק, אני משחקת בחצר וישנה עם סבתא תחת שמיכה אחת. מבעד לקירות הדקים עלו קולות צחוק, בכי תינוקות, רשרוש מכונות-תפירה. לפני עיני רוחי עמדה בפתח סבתא, ניצבה ליד התנור, כמו אז בימי הקיץ הארוכים ובימי החורף הקרים.
והנה נסתם הגולל על החצר שלי. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי. הגרמנים מחקו את החצר שלי, והעבירו אותה מן העולם. והיא מחוץ למעגל החיים.
חיי היהודים בטלו, עברו מן העולם. הכל נעקר מן השורש. ובא קץ לחצר שלי.
הוצאת אסטרולוג 2003

הכל בגלל המלחמה/אירית ר. קופר

סיפור מרתק על יתמות ועל כמיהה לאהבת אם, סיפור על עצב ועל חלום. אנה, גיבורת הספר, גדלה עם אב קפדן, המסתיר מבתו את קיומה של אמה, שזנחה אותם בעקבות האירועים שחוותה במלחמה.
חלומה של אנה מתגשם והיא פוגשת את אמה, אבל המציאות טופחת על פניה: האם איננה כפי שאנה חלמה. סיפור העלילה כאילו נלקח מעולם האגדות, אך חושף בפנינו מציאות מרה. ברגשות עזים נקלעת אנה אל תוך מסע חייה המסתוריים של אמה, המלוּוים ברגשות בושה, אשם, צער וייסורים.
הסופרת, שאמה של אנה הייתה חברתה בילדותה בזמן מלחמת העולם השנייה, מלווה את הבת בחוויות הקשות.
הוצאת דני ספרים בע"מ 2004

תרמיל וזוג נעליים/אירית ר. קופר

אירית., צעירה בת עשרים, עוזבת את הקיבוץ שבו נקלטה בילדותה ונוסעת לתל-אביב, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, ועמה רק תרמיל וזוג נעליים.
היא נאלצת להתמודד עם חייה החדשים ללא עזרת הורים, כשלעזרתה באים רק העזה רבה בה בורכה, חוש צדק מפותח ואמרותיה של אמה העולות בזיכרון ברגעי משבר. יתומת שואה שאין לה למי לפנות, חייבת לפלס את דרכה בחיי היומיום, לעבוד, לפרנס את עצמה. דרך ארוכה בה היא סופגת מארס הבריות – וגם זוכה למזל הטוב המאיר פניו אליה.
וכמו באגדות, האהבה מפלסת דרך אל לבה, וסיפור חייה של אירית שזור בסיפור האהבה הגדולה לצעיר בו פגשה בדרך מקרה.
אירית ר. קופר כתבה ספרים רבים שהרקע להם הוא השואה בפולין וחייה כילדה נרדפת שם. בספר זה היא מספרת על יסורי הקליטה של ניצולי שואה, ובייחוד של יתומי שואה, בארץ ישראל הנאבקת עם שנות התקומה וה"צנע" הקשות.
הוצאת אסטרולוג 2004

התרמיל כ"תיבת פנדורה" או כסמל להעזה? /ברוך תור-רז*
בימים שבהם מתפרסמות בעיתונות היומית מודעות צבעוניות על ספרי חדשים כאילו היו סרטים הוליוודיים יכול בקלות ספרה של אירית קופר "תרמיל וזוג נעליים" ללכת לאיבוד. מה גם שגיבורת הספר היא ניצולת שואה ששהתה בילדותה במנזר ועם עלותה ארצה "נקלטה" בחברת נוער בקיבוץ. גם אז לא מצאה אוזן קשבת למצוקתה אצל חברי הקיבוץ וגם עתה עלול סיפרה לאגור בתוכו דברים שהם בהווה מנסים להשתיק ולהשכיח, את העובדה שלא ידענו לקלוט בצורה נכונה את הילדות והילדים שניצלו מתופת השואה.
"טוב שאתם נשארים אצלנו, וטוב שתהיה חלק מאיתנו", אמר חבר קיבוץ לאלה שהחליטו להישאר בקיבוץ אחרי שמלאו שלוש שנים לבואם. אבל אם גיבורת הקיבוץ יוצאת לחופשה ומבקשת להתנסות ב"חיי העיר", מיד מתנכרים לה ומפסיקים לדבר איתה!
קולה של האם המלווה את הגיבורה כל העת הוא קול חשוב ומשמעותי ברומן. "אדם העומד ואינו עושה, אחרים באים ועושים במקומו" הפרידה מהאם עדיין מכאיבה כפצע שאין לו מרפא. גיבורת הסיפור הייתה בטוחה כי בסתיו תשוב הביתה, ולא כך היה. דברים רבים קרו אבל איטה'לה הילדה לא השתנתה. הרי הגליל לא אמיתיים, במקומם היא רואה את שדות פולין, האילנות, המנזר. היא חשה מחנק במסגרת הצרה של הקיבוץ . כל מה שהיא מבקשת הוא להתפרנס למחייתה, לקבל החלטות בעצמה, להתחתן ולהקים משפחה.
הדרך שבה היא משיגה את כל אלה היא מרתקת ונוגעת ללב. הקורא מלווה בעניין בחורה המשוטטת ברחובות תל-אביב, לנה באוטובוס, ולבסוף מוצאת את אהוב ליבה.
בדרך זו הלכו רבים, אבל הם בחרו בשתיקה, ושומרים את כאבם כאילו היה סוד שיש להתבייש בו. אירית קופר פותחת לפני הקורא את תרמילה ומסתבר שהוא לא מכיל רק זיכרונות כואבים של ניצולת שואה אלא גם אופטימיות, נחישות להצליח בחיים והעזה לא מעטה.

*ברוך תור-רז, סופר ילדים ונוער, נולד ב21.10.1936 בתל אביב. מגיל 14 עבד בדפוס. היה חבר גרעין "מתערים" והצטרף להכשרה הצעירה בקיבוץ חצרים. שירת בחטיבת גבעתי ובחטיבה 7. מ-1960 שימש ארכיונאי היסטורי של מפא"י – מפלגת העבודה בבית ברל.

נשיט סירות נייר/אירית ר. קופר

מסע מיוחד במינו של שלושה צעירים בני עשרה המלווים את סבתם לארץ שבה חוותה ילדות מסמרת שיער. סיגלית, סמדר ודני – ישראלים, גלויי לב וקצת חצופים – חולקים עם הקורא את חוויותיהם בפולין של היום, כשהם משחזרים את חוויותיה של סבתא אירית מאז: הם השיטו סירות נייר בשלולית שבחצר, תעו ביער האדיר, התעמתו עם הפולנים ברחובות הערים, באוטובוסים וברכבות, דרכו בחצר המשך של האיכר ומיששו את חומות המנזר ואת קירותיו. השתוממותם על הכוחות שגילתה סבתם בהיותה ילדה התחרתה רק בתדהמה נוכח הסלחנות שגילתה כלפי אנשים שגירשו אותה מביתם.
אירית ר. קופר, סופרת ותיקה שכתבה רבות על עברה ועל ביקוריה החוזרים בפולין, יצרה צירוף מיוחד במינו של ארבע נקודות מבט במהלך "מסע בסימן הנכדים": היומנים של סיגלית, סמדר ודני משקפים צורת התבוננות וחשיבה של צברים, ובכללם ביקורת גם על סבתם, ואילו את עמדתה ואת זיכרונותיה היא מביאה בפינה הרביעית, הסוגרת את הריבוע.
הוצאת כרמל ירושלים תשס"ו 2005

אמא למה אצלנו זה ככה?/אירית ר. קופר

"למה אצלנו זה ככה?" שאלה אסנת ואני שאלתי מיד! "מה ככה?" " למה אצלנו האוכל אחר ממה שבבית של סיגלית?" מה באמת חושבים הילדים, שנולדו בארץ, על הוריהם שהגיעו מהגולה. והרי לכל ילד יש הרגשה שאילו גדל בבית אחר, היו חייו שונים לחלוטין, וכל ילדה נשבעת ש"אצלי זה יהיה אחרת".
עם זאת יש ילדות, הקולטות מה קורה בבתים אחרים, ואינן נותנות לאימן מנוחה: למה אצלנו זה ככה, ולמה לא אחרת? ואולי אפשר לשנות?
אירית ר. קופר, מורה שהייתה לסופרת , מרבה לכתוב על ילדותה בפולין של ימי טרום השואה ועל מה שעבר עליה בשנים, שבהן נספתה כל משפחתה הקרובה. הפעם היא מספרת על המשפחה שהקימה בישראל ועל הבית בהרצלייה, שהיה כה שונה מבית הוריה.
הוצאת דני ספרים 2007

בטרם בוא המבול/אירית ר. קופר

אירית ר. קופר משחזרת בספרה "בטרם בוא המבול" עולם שחרב ולא נותר ממנו דבר.
זהו תיאור נאמן של חיי היהודים בפולין מבעד לעיניה של ילדה ענייה בעיירה קטנה המתלבטת בין שתי זהויות: זה של הבית המסורתי היהודי, וזה של בית הספר הלאומי הפולני. למרות אהבתה ללימודים, לבית הספר, לפולין שבה נולדה, שואלת הילדה את עצמה האם אין האמת דווקא בפי סבתה, כי ארץ-ישראל היא המולדת האמיתית של היהודים ושפתם תהיה לעולם יידיש. ההתלבטות הזו באה אל קיצה עם בוא המבול. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוצאת כרמל 2008