החצר שלי/אירית ר. קופר

כמה ברור אני רואה את העבר הרחוק, אני משחקת בחצר וישנה עם סבתא תחת שמיכה אחת. מבעד לקירות הדקים עלו קולות צחוק, בכי תינוקות, רשרוש מכונות-תפירה. לפני עיני רוחי עמדה בפתח סבתא, ניצבה ליד התנור, כמו אז בימי הקיץ הארוכים ובימי החורף הקרים.
והנה נסתם הגולל על החצר שלי. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי. הגרמנים מחקו את החצר שלי, והעבירו אותה מן העולם. והיא מחוץ למעגל החיים.
חיי היהודים בטלו, עברו מן העולם. הכל נעקר מן השורש. ובא קץ לחצר שלי.
הוצאת אסטרולוג 2003

נשיט סירות נייר/אירית ר. קופר

מסע מיוחד במינו של שלושה צעירים בני עשרה המלווים את סבתם לארץ שבה חוותה ילדות מסמרת שיער. סיגלית, סמדר ודני – ישראלים, גלויי לב וקצת חצופים – חולקים עם הקורא את חוויותיהם בפולין של היום, כשהם משחזרים את חוויותיה של סבתא אירית מאז: הם השיטו סירות נייר בשלולית שבחצר, תעו ביער האדיר, התעמתו עם הפולנים ברחובות הערים, באוטובוסים וברכבות, דרכו בחצר המשך של האיכר ומיששו את חומות המנזר ואת קירותיו. השתוממותם על הכוחות שגילתה סבתם בהיותה ילדה התחרתה רק בתדהמה נוכח הסלחנות שגילתה כלפי אנשים שגירשו אותה מביתם.
אירית ר. קופר, סופרת ותיקה שכתבה רבות על עברה ועל ביקוריה החוזרים בפולין, יצרה צירוף מיוחד במינו של ארבע נקודות מבט במהלך "מסע בסימן הנכדים": היומנים של סיגלית, סמדר ודני משקפים צורת התבוננות וחשיבה של צברים, ובכללם ביקורת גם על סבתם, ואילו את עמדתה ואת זיכרונותיה היא מביאה בפינה הרביעית, הסוגרת את הריבוע.
הוצאת כרמל ירושלים תשס"ו 2005