סרט שצולם ונערך בארכיון הסופרים - אוגוסט 2012

בקצה היער/אירית ר. קופר

הספר הראשון של אירית ר. קופר, מהדורה ראשונה יצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תשל"ז, 1977. הספר יצא במספר מהדורות. בספר מובאות קורותיה של אירית ילדה יהודיה בפולין של ימי מלחמת העולם השנייה. סיפור מרגש ונוגע ללב. מודעת לסכנה שנשקפת לחיי היהודים, מוסרת האם את ילדתה לאיכר פולני בכפר סמוך לעירם, האיכר מבטיח לאם לשמור על הילדה, אבל כאשר נפוצה השמועה שיש יהודייה בבית האיכר, הוא נאלץ לבקש ממנה לשוב לביתה. לאירית אין לאן לשוב כמובן, היא נעה ממקום למקום, ומגלה תושייה רבה, כדי לשרוד עד לסיום המלחמה.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1977

כחלוף הכל/אירית ר. קופר

האמנם נסתיימה המלחמה? חזרתי ושאלתי את עצמי. אלף פעמים דימיתי לי את יום השחרור, איך יבוא? איך ייראה. אולם דמיוני לא ידע להכיל זאת. לא פעם שיוויתי לנגד עיני את היום המקווה שבו אקום ואכריז: אני חיה, לא שכחתי את יהדותי, את מקורי! אצא לרחוב, אטפס על גג גבוה ואכריז קבל כל העולם: גרמנים! רוצחים! ניצחתי! אני ניצחתי אתכם. אני, הילדה הקטנה – יכולתי לכם!
אבל איך אלך מכן? מה אגיד לאם המנזר? אולי תבין לרוחי? ודאי גם תרשה לי ללכת. מה אגיד לה? שיהודיה אני? שהבטחתי לאימא להישאר ביהדותי?
"לאן את רוצה ללכת?"
"אל משפחתי, אל ביתי. כאשר מסרה אותי אמא לאיכר היא אמרה לי שבתום המלחמה עלי לשוב אליה ואז ניסע כולנו לארץ ישראל. עתה רוצה אני למלא את בקשתה..."
היא הביטה בי כאדם המקיץ מחלום. הרגעים נדמו לי כנצחים. היא נשענה אל שולחנה ולבסוף אמרה: "כלום אינך יודעת? האם לא שמעת?" וכאן הפסיקה......
בספר "כחלוף הכל" מספרת אירית מה קורה לה לאחר סיום המלחמה, הגילויים על מה שקרה באמת, מה עושה נערה לבד? כיצד היא מוצאת את דרכה בתוך העולם המוזר הזה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1980

בטרם יבוא האביב/אירית ר. קופר

ספרה השלישי של המחברת שיוצא בהוצאת הקיבוץ. המאוחד. שני ספרי הקודמים: "בקצה היער" ו "כחלוף הכל" מספרים את קורותיה של של ילדה שאמה הפקידה אותה בידי של איכר גוי. בספר זה אני מתוודעים לילדה לפני צאתה מהגיטו. הספר מתאר את חיי הגיטו דרך עיניה של ילדה בת עשר.
כשאמא מוציאה את ילדתה לכפר היא מבטיחה שבסוף הקיץ תחזור לקחת אותה הביתה. אבל אמא מעולם לא חזרה. מה עלה בגורל בני משפחתה – את זאת הילדה יכולה רק לשער. את האמת לעולם לא תדע.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1990

התזכריני קריסטינה/אירית ר. קופר

במשך שנים רבות חלמה המחברת על מפגש מחודש עם ידידת ילדות נערצת. המחברת, יהודיה ענייה, זכתה לטעום במחיצת ידידתה קריסטינה מטעמו של השפע והאושר שהיו נחלת משפחתה האמידה. מוראות מלחמת העולם השנייה הפרידו ביניהן והמחברת לא ראתה אותה עשרות שנים. כל אותן שני לא מחקו את זכר מיטיבתה והיא התאוותה לשוב לפגשה ולהשיב לה כגמולה. פתיחת שערי הגוש המזרחי אפשרה זאת, אך המציאות טופחת על פני המספר בגלותה שמיטיבתה האצילית התדרדרה לזנות, לשכרות ולאובדן זהות. "ספור אישי" מזעזע.
הוצאת ספריית הפועלים 1994

הסופר בנימין טנא כותב לאירית מכתב

על הספר "התזכריני כריסטינה"?

לאחר קריאת הספר.

לחצו על המכתב כדי לראות אותו מוגדל

אמא, תגידי:זה נכון?/אירית ר. קופר

"אמא תגידי: זה נכון?" שמעתי טריקה נרגזת של דלת הכניסה, כאשר רונית שבה מבית הספר, וכבר עמדה מולי וזרקה את השאלה בקור שיש בו נימה של חשדנות ותרעומת. "מה נכון, ילדתי?" שאלתי בהשתוממות. "שאת ניצולת שואה?""מי סיפר לך?""לא חשוב, אמא. רק תגידי" זה נכון?""נכון.""ולמה לא סיפרת לי!" היא התחילה לצעוק, ותחושה של עלבון בדבריה. היא הרימה ראשה מול פניי והתבונה בי כמופתעת: איך הצלחתי להסתיר ממנה כל הזמן את עברי? לכסות את הקורות אותי בזמן המלחמה?
"אמא תגידי: זה נכון?" הוא סיפורה של אירית, שבילדותה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, נדדה בין כפרי פולין ומנזריה, הסתירה את זהותה היהודית, וניצלה יחידה מכל משפחתה.
"אמא תגידי: זה נכון?" הוא סיפורה של בתה רונית, צברית שגדלה בבית שבו השתדלה האם, אירית להיראות אף היא כבת הארץ, חניכת קיבוץ, ולחסוך מבתה את סיפור ילדותה הקשה בשואה.
אירית ר. קופר לא המציאה את הסיפור; אלה הן קורות חייה, ואלה היו לבטיה: כיצד להעביר לבנותיה את סיפור חייה.
הספר נקרא בנשימה אחת, והוא אינו רק סיפורן של האם והבת – אלא סיפר העצב שלא נגמר, וספור הקושי לספר אותו.
הוצאת דני ספרים בע"מ 1996 ו-1998

שלום יוסל'ה!/אירית ר. קופר

ספר מותח ומרגש של אירית ר. קופר, המוקדש לילד שהיה שותף לנדודיה בזמן מלחמת העולם השנייה – פורס יריעה נוספת של חייה הקשים והפתלתלים בתקופת השואה. דרך כתיבתה המיוחדת במינה היא מעניקה לבני נוער ומבוגרים כאחד מושג, ולו חלקי, על התנאים הבלתי אפשריים, שבהם נלחמו הילדים על חייהם באותם ימים. תיאור השואה אינו ניתן באופן ישיר, אלא ברסיסים הפזורים על פני כל הספר.
אירית ויוסל'ה נפגשים באופן מקרי אחרי שנים רבות. מן המפגש הראשון יוסל'ה עטוף מסתורין ורזים, ואירית עומדת לפני חידה: מיהו יוסל'ה של היום, ובמה הוא עוסק? רק לקראת הסוף היא מגלה את החידה, ובאופן בלתי צפוי.
שלום יוסל'ה! מגלה את האידיאל של יוסל'ה, את עולמו הפנימי ואת סיפוקו מן הנקמה בנאצים. לנקמה זו הוא מקדיש את כל חייו, ואילו אירית רואה את הנקמה באור שונה. יוסל'ה נוסע למשימת נקמה חדשה, ושוב משאיר את אירית לבדה – כמו אז כשהלך והבטיח לשוב.
הוצאת דני ספרים 1998

החצר שלי/אירית ר. קופר

כמה ברור אני רואה את העבר הרחוק, אני משחקת בחצר וישנה עם סבתא תחת שמיכה אחת. מבעד לקירות הדקים עלו קולות צחוק, בכי תינוקות, רשרוש מכונות-תפירה. לפני עיני רוחי עמדה בפתח סבתא, ניצבה ליד התנור, כמו אז בימי הקיץ הארוכים ובימי החורף הקרים.
והנה נסתם הגולל על החצר שלי. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי. הגרמנים מחקו את החצר שלי, והעבירו אותה מן העולם. והיא מחוץ למעגל החיים.
חיי היהודים בטלו, עברו מן העולם. הכל נעקר מן השורש. ובא קץ לחצר שלי.
הוצאת אסטרולוג 2003

נשיט סירות נייר/אירית ר. קופר

מסע מיוחד במינו של שלושה צעירים בני עשרה המלווים את סבתם לארץ שבה חוותה ילדות מסמרת שיער. סיגלית, סמדר ודני – ישראלים, גלויי לב וקצת חצופים – חולקים עם הקורא את חוויותיהם בפולין של היום, כשהם משחזרים את חוויותיה של סבתא אירית מאז: הם השיטו סירות נייר בשלולית שבחצר, תעו ביער האדיר, התעמתו עם הפולנים ברחובות הערים, באוטובוסים וברכבות, דרכו בחצר המשך של האיכר ומיששו את חומות המנזר ואת קירותיו. השתוממותם על הכוחות שגילתה סבתם בהיותה ילדה התחרתה רק בתדהמה נוכח הסלחנות שגילתה כלפי אנשים שגירשו אותה מביתם.
אירית ר. קופר, סופרת ותיקה שכתבה רבות על עברה ועל ביקוריה החוזרים בפולין, יצרה צירוף מיוחד במינו של ארבע נקודות מבט במהלך "מסע בסימן הנכדים": היומנים של סיגלית, סמדר ודני משקפים צורת התבוננות וחשיבה של צברים, ובכללם ביקורת גם על סבתם, ואילו את עמדתה ואת זיכרונותיה היא מביאה בפינה הרביעית, הסוגרת את הריבוע.
הוצאת כרמל ירושלים תשס"ו 2005

אמא למה אצלנו זה ככה?/אירית ר. קופר

"למה אצלנו זה ככה?" שאלה אסנת ואני שאלתי מיד! "מה ככה?" " למה אצלנו האוכל אחר ממה שבבית של סיגלית?" מה באמת חושבים הילדים, שנולדו בארץ, על הוריהם שהגיעו מהגולה. והרי לכל ילד יש הרגשה שאילו גדל בבית אחר, היו חייו שונים לחלוטין, וכל ילדה נשבעת ש"אצלי זה יהיה אחרת".
עם זאת יש ילדות, הקולטות מה קורה בבתים אחרים, ואינן נותנות לאימן מנוחה: למה אצלנו זה ככה, ולמה לא אחרת? ואולי אפשר לשנות?
אירית ר. קופר, מורה שהייתה לסופרת , מרבה לכתוב על ילדותה בפולין של ימי טרום השואה ועל מה שעבר עליה בשנים, שבהן נספתה כל משפחתה הקרובה. הפעם היא מספרת על המשפחה שהקימה בישראל ועל הבית בהרצלייה, שהיה כה שונה מבית הוריה.
הוצאת דני ספרים 2007

בטרם בוא המבול/אירית ר. קופר

אירית ר. קופר משחזרת בספרה "בטרם בוא המבול" עולם שחרב ולא נותר ממנו דבר.
זהו תיאור נאמן של חיי היהודים בפולין מבעד לעיניה של ילדה ענייה בעיירה קטנה המתלבטת בין שתי זהויות: זה של הבית המסורתי היהודי, וזה של בית הספר הלאומי הפולני. למרות אהבתה ללימודים, לבית הספר, לפולין שבה נולדה, שואלת הילדה את עצמה האם אין האמת דווקא בפי סבתה, כי ארץ-ישראל היא המולדת האמיתית של היהודים ושפתם תהיה לעולם יידיש. ההתלבטות הזו באה אל קיצה עם בוא המבול. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוצאת כרמל 2008