תקציר קורות חיים

אירית ר. קופר נולדה בעיירה מינסק-מזובייצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לוורשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש-עשרה, הוציאה אותה אימה מהגטו, מסרה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר, עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך מפחד הגרמנים אמר לה האיכר לחזור לגטו, לאחר חודשים אחדים. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני-משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן גילה שהגטו חוסל ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסוים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדויה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946 עלתה ארצה במסגרת חברת-נוער ונקלטה בקיבוץ דן בצפון הארץ, שבו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. בשנת 1950 עזבה את הקיבוץ עם תרמיל וזוג נעליים, בין השנים 1952-1953 למדה בסמינר למורים בבן-שמן. אירית הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו, נולדו להם שתי בנות וגם נכדים. בין השנים 1971-1975 סיימה את למודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך 30 שנה עבדה כמורה ופרשה מן ההוראה בשנת 1985. אירית מתגוררת בהרצלייה.
משנת 1977 ועד שנת 2008 פרסמה 17 ספרים ועוד היד נטויה. אירית כותבת בחדר העבודה שלה. הגינה מרגיעה אותה, היא רואה ייעוד בכתיבה ובמסירת העדות, ולכך מוקדשות רוב שעותיה.

סרטון סיפור החיים של אירית ר. קופר - לחצו לצפייה

בטרם יבוא האביב/אירית ר. קופר

ספרה השלישי של המחברת שיוצא בהוצאת הקיבוץ. המאוחד. שני ספרי הקודמים: "בקצה היער" ו "כחלוף הכל" מספרים את קורותיה של של ילדה שאמה הפקידה אותה בידי של איכר גוי. בספר זה אני מתוודעים לילדה לפני צאתה מהגיטו. הספר מתאר את חיי הגיטו דרך עיניה של ילדה בת עשר.
כשאמא מוציאה את ילדתה לכפר היא מבטיחה שבסוף הקיץ תחזור לקחת אותה הביתה. אבל אמא מעולם לא חזרה. מה עלה בגורל בני משפחתה – את זאת הילדה יכולה רק לשער. את האמת לעולם לא תדע.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1990

התזכריני קריסטינה/אירית ר. קופר

במשך שנים רבות חלמה המחברת על מפגש מחודש עם ידידת ילדות נערצת. המחברת, יהודיה ענייה, זכתה לטעום במחיצת ידידתה קריסטינה מטעמו של השפע והאושר שהיו נחלת משפחתה האמידה. מוראות מלחמת העולם השנייה הפרידו ביניהן והמחברת לא ראתה אותה עשרות שנים. כל אותן שני לא מחקו את זכר מיטיבתה והיא התאוותה לשוב לפגשה ולהשיב לה כגמולה. פתיחת שערי הגוש המזרחי אפשרה זאת, אך המציאות טופחת על פני המספר בגלותה שמיטיבתה האצילית התדרדרה לזנות, לשכרות ולאובדן זהות. "ספור אישי" מזעזע.
הוצאת ספריית הפועלים 1994

הסופר בנימין טנא כותב לאירית מכתב

על הספר "התזכריני כריסטינה"?

לאחר קריאת הספר.

לחצו על המכתב כדי לראות אותו מוגדל

אל אותם כפרים/אירית ר. קופר

יומן מסע אנושי מרגש ומפתיע אל אותם הכפרים של פולין בימי מלחמת העולם השנייה. אירית ר. קופר, מורה בפנסיה, נסעה לבד להתארח בביתו של קאזיק בן למשפחה פולנית נוצרית שאספה אותה אל ביתה עם תחילת המלחמה וגירשה אותה עם בוא הגרמנים. איתו יצא למסע בעקבות הזיכרון אל עברה, אל אותם איכרים שסירבו לקבלה או שילחו אותה עם בוא הסכנה, אל המנזר בו חיה עד הרגע שנודע לה כי המלחמה הסתיימה. בתוך המסע הזה נסגר מעגל של אהבה לא-אפשרית ובלתי ניתנת לגישור בין נוצרי ליהודיה, בין רודף לנרדפת, בין פולני לישראלית.
זהו מסמך ייחודי, חושפני, המעמת את הכותבת עם זיכרונותיה כילדה ועם רגשותיה והתמודדותה עם הכאב כאשה מבוגרת. קופר מוליכה את הקורא במעגלים בין עבר להווה, בין צער לשמחה לאיד.
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 1997

"למחרת היום" ספר חדש בהוצאת כרמל

המלחמה תמה, ולמחרת היום - אחרי שהתברר כי הוריה ואחיה הקטנים נרצחו בשואה - החליטה פייג'לה להישאר בפולין ולהתחתן עם בן השכנים אנטק. היא התנצרה ברוב טקס, החליפה את שמה ליאדביגה ונולד לה ולבעלה בן יחיד, טדאוש. אנטק הפך למנהל טחנת הקמח שהשתייכה לאביה וחברתה הקרובה היתה יאנינה, צעירה בת העיר, נוצרייה טובה. פייג'לה -יאדביגה שלמה עם בחירתה, אוטמת את אוזניה מלשמוע דיבורים אנטישמיים ומתרחקת כליל מהסביבה שבה חיו יהודים לפני המלחמה. אולם העבר חוזר להתדפק על דלתה משמתברר כי בנה יחיד סובל מהתגרויות בנוסח "ז'יד" (יהודון) ו"בן הז'ידובקה" (בן היהודייה). האם תוכל יאדביגה לעזור לו?

המחברת הופכת על פיו את הסיפור השגרתי - הנערה היהודייה שהוסתרה במנזר ועם תום המלחמה חותר בכל כוחה לחזור לחיק עמה (ולעלות לישראל).

החצר שלי/אירית ר. קופר

כמה ברור אני רואה את העבר הרחוק, אני משחקת בחצר וישנה עם סבתא תחת שמיכה אחת. מבעד לקירות הדקים עלו קולות צחוק, בכי תינוקות, רשרוש מכונות-תפירה. לפני עיני רוחי עמדה בפתח סבתא, ניצבה ליד התנור, כמו אז בימי הקיץ הארוכים ובימי החורף הקרים.
והנה נסתם הגולל על החצר שלי. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי. הגרמנים מחקו את החצר שלי, והעבירו אותה מן העולם. והיא מחוץ למעגל החיים.
חיי היהודים בטלו, עברו מן העולם. הכל נעקר מן השורש. ובא קץ לחצר שלי.
הוצאת אסטרולוג 2003

הכל בגלל המלחמה/אירית ר. קופר

סיפור מרתק על יתמות ועל כמיהה לאהבת אם, סיפור על עצב ועל חלום. אנה, גיבורת הספר, גדלה עם אב קפדן, המסתיר מבתו את קיומה של אמה, שזנחה אותם בעקבות האירועים שחוותה במלחמה.
חלומה של אנה מתגשם והיא פוגשת את אמה, אבל המציאות טופחת על פניה: האם איננה כפי שאנה חלמה. סיפור העלילה כאילו נלקח מעולם האגדות, אך חושף בפנינו מציאות מרה. ברגשות עזים נקלעת אנה אל תוך מסע חייה המסתוריים של אמה, המלוּוים ברגשות בושה, אשם, צער וייסורים.
הסופרת, שאמה של אנה הייתה חברתה בילדותה בזמן מלחמת העולם השנייה, מלווה את הבת בחוויות הקשות.
הוצאת דני ספרים בע"מ 2004

תרמיל וזוג נעליים/אירית ר. קופר

אירית., צעירה בת עשרים, עוזבת את הקיבוץ שבו נקלטה בילדותה ונוסעת לתל-אביב, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, ועמה רק תרמיל וזוג נעליים.
היא נאלצת להתמודד עם חייה החדשים ללא עזרת הורים, כשלעזרתה באים רק העזה רבה בה בורכה, חוש צדק מפותח ואמרותיה של אמה העולות בזיכרון ברגעי משבר. יתומת שואה שאין לה למי לפנות, חייבת לפלס את דרכה בחיי היומיום, לעבוד, לפרנס את עצמה. דרך ארוכה בה היא סופגת מארס הבריות – וגם זוכה למזל הטוב המאיר פניו אליה.
וכמו באגדות, האהבה מפלסת דרך אל לבה, וסיפור חייה של אירית שזור בסיפור האהבה הגדולה לצעיר בו פגשה בדרך מקרה.
אירית ר. קופר כתבה ספרים רבים שהרקע להם הוא השואה בפולין וחייה כילדה נרדפת שם. בספר זה היא מספרת על יסורי הקליטה של ניצולי שואה, ובייחוד של יתומי שואה, בארץ ישראל הנאבקת עם שנות התקומה וה"צנע" הקשות.
הוצאת אסטרולוג 2004

התרמיל כ"תיבת פנדורה" או כסמל להעזה? /ברוך תור-רז*
בימים שבהם מתפרסמות בעיתונות היומית מודעות צבעוניות על ספרי חדשים כאילו היו סרטים הוליוודיים יכול בקלות ספרה של אירית קופר "תרמיל וזוג נעליים" ללכת לאיבוד. מה גם שגיבורת הספר היא ניצולת שואה ששהתה בילדותה במנזר ועם עלותה ארצה "נקלטה" בחברת נוער בקיבוץ. גם אז לא מצאה אוזן קשבת למצוקתה אצל חברי הקיבוץ וגם עתה עלול סיפרה לאגור בתוכו דברים שהם בהווה מנסים להשתיק ולהשכיח, את העובדה שלא ידענו לקלוט בצורה נכונה את הילדות והילדים שניצלו מתופת השואה.
"טוב שאתם נשארים אצלנו, וטוב שתהיה חלק מאיתנו", אמר חבר קיבוץ לאלה שהחליטו להישאר בקיבוץ אחרי שמלאו שלוש שנים לבואם. אבל אם גיבורת הקיבוץ יוצאת לחופשה ומבקשת להתנסות ב"חיי העיר", מיד מתנכרים לה ומפסיקים לדבר איתה!
קולה של האם המלווה את הגיבורה כל העת הוא קול חשוב ומשמעותי ברומן. "אדם העומד ואינו עושה, אחרים באים ועושים במקומו" הפרידה מהאם עדיין מכאיבה כפצע שאין לו מרפא. גיבורת הסיפור הייתה בטוחה כי בסתיו תשוב הביתה, ולא כך היה. דברים רבים קרו אבל איטה'לה הילדה לא השתנתה. הרי הגליל לא אמיתיים, במקומם היא רואה את שדות פולין, האילנות, המנזר. היא חשה מחנק במסגרת הצרה של הקיבוץ . כל מה שהיא מבקשת הוא להתפרנס למחייתה, לקבל החלטות בעצמה, להתחתן ולהקים משפחה.
הדרך שבה היא משיגה את כל אלה היא מרתקת ונוגעת ללב. הקורא מלווה בעניין בחורה המשוטטת ברחובות תל-אביב, לנה באוטובוס, ולבסוף מוצאת את אהוב ליבה.
בדרך זו הלכו רבים, אבל הם בחרו בשתיקה, ושומרים את כאבם כאילו היה סוד שיש להתבייש בו. אירית קופר פותחת לפני הקורא את תרמילה ומסתבר שהוא לא מכיל רק זיכרונות כואבים של ניצולת שואה אלא גם אופטימיות, נחישות להצליח בחיים והעזה לא מעטה.

*ברוך תור-רז, סופר ילדים ונוער, נולד ב21.10.1936 בתל אביב. מגיל 14 עבד בדפוס. היה חבר גרעין "מתערים" והצטרף להכשרה הצעירה בקיבוץ חצרים. שירת בחטיבת גבעתי ובחטיבה 7. מ-1960 שימש ארכיונאי היסטורי של מפא"י – מפלגת העבודה בבית ברל.

אמא למה אצלנו זה ככה?/אירית ר. קופר

"למה אצלנו זה ככה?" שאלה אסנת ואני שאלתי מיד! "מה ככה?" " למה אצלנו האוכל אחר ממה שבבית של סיגלית?" מה באמת חושבים הילדים, שנולדו בארץ, על הוריהם שהגיעו מהגולה. והרי לכל ילד יש הרגשה שאילו גדל בבית אחר, היו חייו שונים לחלוטין, וכל ילדה נשבעת ש"אצלי זה יהיה אחרת".
עם זאת יש ילדות, הקולטות מה קורה בבתים אחרים, ואינן נותנות לאימן מנוחה: למה אצלנו זה ככה, ולמה לא אחרת? ואולי אפשר לשנות?
אירית ר. קופר, מורה שהייתה לסופרת , מרבה לכתוב על ילדותה בפולין של ימי טרום השואה ועל מה שעבר עליה בשנים, שבהן נספתה כל משפחתה הקרובה. הפעם היא מספרת על המשפחה שהקימה בישראל ועל הבית בהרצלייה, שהיה כה שונה מבית הוריה.
הוצאת דני ספרים 2007

בטרם בוא המבול/אירית ר. קופר

אירית ר. קופר משחזרת בספרה "בטרם בוא המבול" עולם שחרב ולא נותר ממנו דבר.
זהו תיאור נאמן של חיי היהודים בפולין מבעד לעיניה של ילדה ענייה בעיירה קטנה המתלבטת בין שתי זהויות: זה של הבית המסורתי היהודי, וזה של בית הספר הלאומי הפולני. למרות אהבתה ללימודים, לבית הספר, לפולין שבה נולדה, שואלת הילדה את עצמה האם אין האמת דווקא בפי סבתה, כי ארץ-ישראל היא המולדת האמיתית של היהודים ושפתם תהיה לעולם יידיש. ההתלבטות הזו באה אל קיצה עם בוא המבול. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוצאת כרמל 2008