אירקה, היא אירית, עולה ארצה ומגיעה לקיבוץ בצפון הארץ בשלהי תקופת המנדט, בקבוצה של בני נוער יתומים פליטי מלחמת העולם השניה. הם, שיעו מלחמת קיום קשה בשנות המלחמה, ושרדו בתחבולות ובמזל נדרשים לפתע לשוב למסגרת חיים "נורמלית" וההסתגלות קשה להם.
במשך שנים רבות חלמה המחברת על מפגש מחודש עם ידידת ילדות נערצת. המחברת, יהודיה ענייה, זכתה לטעום במחיצת ידידתה קריסטינה מטעמו של השפע והאושר שהיו נחלת משפחתה האמידה. מוראות מלחמת העולם השנייה הפרידו ביניהן והמחברת לא ראתה אותה עשרות שנים. כל אותן שני לא מחקו את זכר מיטיבתה והיא התאוותה לשוב לפגשה ולהשיב לה כגמולה. פתיחת שערי הגוש המזרחי אפשרה זאת, אך המציאות טופחת על פני המספר בגלותה שמיטיבתה האצילית התדרדרה לזנות, לשכרות ולאובדן זהות. "ספור אישי" מזעזע.
עבודת-גמר של התלמידה מורן דוידי באולפנת להב"ה בקדומים בהנחיית רחל שפירא
העבודה נכתבה בהשראת הרצאתה-עדותה של הסופרת אירית ר. קופר בחטיבת הביניים בן-גוריון ובעקבות קריאת ספריה, ולכן נמסרה אישית לאירית.
עבודה של איילת ישראל תלמידת בית הספר המקיף בקיבוץ גבעת ברנר בהנחיית פרופ' דן בר-און מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
