תקציר קורות חיים

אירית ר. קופר נולדה בעיירה מינסק-מזובייצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לוורשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש-עשרה, הוציאה אותה אימה מהגטו, מסרה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר, עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך מפחד הגרמנים אמר לה האיכר לחזור לגטו, לאחר חודשים אחדים. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני-משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן גילה שהגטו חוסל ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסוים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדויה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946 עלתה ארצה במסגרת חברת-נוער ונקלטה בקיבוץ דן בצפון הארץ, שבו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. בשנת 1950 עזבה את הקיבוץ עם תרמיל וזוג נעליים, בין השנים 1952-1953 למדה בסמינר למורים בבן-שמן. אירית הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו, נולדו להם שתי בנות וגם נכדים. בין השנים 1971-1975 סיימה את למודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך 30 שנה עבדה כמורה ופרשה מן ההוראה בשנת 1985. אירית מתגוררת בהרצלייה.
משנת 1977 ועד שנת 2008 פרסמה 17 ספרים ועוד היד נטויה. אירית כותבת בחדר העבודה שלה. הגינה מרגיעה אותה, היא רואה ייעוד בכתיבה ובמסירת העדות, ולכך מוקדשות רוב שעותיה.


סרטון סיפור החיים של אירית ר. קופר - לחצו לצפייה

על אירית ר. קופר


את אירית ר. קופר פגשתי לראשונה בשנת 1987 כאשר הגיעה לספר לתלמידי כתות ז' בחטיבת בן-גוריון בהרצלייה על ילדותה המיוחדת בשואה. אישה יפה, מרשימה, מדברת על ילדות קשה במיוחד ומצליחה להעביר לתלמידים את הקושי שבנדודים ממקום למקום, את הפחד מפני הלא נודע, את הפרידה מן המשפחה, את התחושה של ילדה שאין לה למי לפנות, שאין לה על מי לסמוך אלא על עצמה. היא מדברת ונדמה לך שהאישה הזאת, בן-רגע הופכת לילדה ההיא, היא עומדת מולנו ומן האישה הבוגרת שוודאי נשואה ויש לה גם ילדים, נשמע קולה האמיתי של הילדה הנרדפת. אירית חיה כל רגע מחייה בצל אותם אירועים, בעדותה היא מצליחה להעביר עדות אותנטית ומעניינת. התלמידים, שכבה שלמה, בקבוצות של 2-3 כיתות יושבים ללא נוע ושותים את דבריה בצמא. איך היא מצליחה ככה להעיד כל פעם מחדש, איך היא מספרת את הסיפור כל פעם מחדש. והיו ימים שהיא לא דיברה, היא הסתירה זאת בשנים הראשונות לבואה לארץ. היא לא רצתה שידעו שהיא מ"שם". רצתה להיות "צברית" היה חשוב שלא ידעו שהיא לא נולדה בארץ.
בסוף שנות השבעים התחילו להתפרסם ספריה, הראשון ב1977 "בקצה היער" בחטיבה קנינו כמות של ספרים והתלמידים קראו בהם לפני העדות וגם אחריה. אחר-כך יצא הספר "כחלוף הכל" בשנת 1980, גם אותו קראו התלמידים. אירית המשיכה להגיע לחט"ב בן-גוריון בכל שנה ביום השואה, מאות תלמידים שמעו אותה מספרת את סיפורה. במשך השנים מעיינות הכתיבה נפרצו, אירית כתבה 17 ספרים, והמשיכה להעיד ולספר את סיפורה בפני רבים. אני יצאתי לשליחות בחו"ל ולא ראיתי אותה מספר שנים, ביום אחד פגשתי בה שוב, התקרבנו וגיליתי שאותה אישה מרשימה שפגשתי אז עם תלמידי עשתה כל-כך הרבה במשך השנים, העידה בעשרות ואולי מאות מקומות, כתבה ספרים רבים, קיבלה תעודות הוקרה על פעלה, והיא עדיין מלאת מרץ כאז. המפגשים עמה בחודשים האחרונים הניבו את הבלוג הזה, ולי הם היו חוויה מרגשת במיוחד.

סרט שצולם ונערך בארכיון הסופרים - אוגוסט 2012


בקצה היער/אירית ר. קופר

הספר הראשון של אירית ר. קופר, מהדורה ראשונה יצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תשל"ז, 1977. הספר יצא במספר מהדורות. בספר מובאות קורותיה של אירית ילדה יהודיה בפולין של ימי מלחמת העולם השנייה. סיפור מרגש ונוגע ללב. מודעת לסכנה שנשקפת לחיי היהודים, מוסרת האם את ילדתה לאיכר פולני בכפר סמוך לעירם, האיכר מבטיח לאם לשמור על הילדה, אבל כאשר נפוצה השמועה שיש יהודייה בבית האיכר, הוא נאלץ לבקש ממנה לשוב לביתה. לאירית אין לאן לשוב כמובן, היא נעה ממקום למקום, ומגלה תושייה רבה, כדי לשרוד עד לסיום המלחמה.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1977



בין עצי היער/ אירית ר. קופר

חדש! חדש! חדש!
אירית ר. קופר הוציאה לאור עד היום 19 ספרים, זהו ספרה ה-20. הספר יוצא לאור בימים אלה שלפני יום השואה שנת תשע"ב. אירית ממשיכה למסור עדות מדי שבוע, במשואה. שנים רבות היא מבקרת בבתי ספר ומספרת לתלמידים את סיפורה האישי המרתק, היא רואה בכך שליחות.
תוכן הספר:
מפוחדים עד מוות בעקבות האירועים האיומים המתרחשים בגטו מצליחים חיים וחנה – נער ונערה בני 15 – להגיע לקבוצת פרטיזנים הממוקמת בעובי היער. חדורי נקמה בנאצים הם לוקחים חלק פעיל בלחימה הפרטיזנית נגדם, חווים את הקשיים של החיים ביער, רחוקים מבית ומשפחתם. תוך כדי כך נקשרים ביניהם קשרי ידידות ואהבה,
ושניהם מתחילים לרקום יחדיו את חלומם בארץ-ישראל.
פתיחה:
"כאשר חיים נכנס לחפירה, שהייתה בור מאורך חפור בתוך האדמה ופתחי אוויר אלכסוניים נראו בצדדים, מצא בו פרטיזנים לוחמים. מהרגע הראשון עטפה אותו חמימות נעימה, ומיד החליט שיהיה לוחם כמוהם... "

ספר חדש של הסופרת - פברואר 2012

טנגו באחד במאי/אירית ר' קופר
מרק רומנו היה תלמיד מבריק ושחקן טניס מחונן. ניכר בלבוש במסודר ובנימוסים ללא רבב. יום אחד עמד על המדרכה ברחוב אלנבי בתל-אביב, ועל פניו חלפה תהלוכת הפועלים של האחד במאי. בשורה הראשונה זיהה את הצעירה שנשאה בגאון את הדגל האדום, וקודם שהספיק לחשוב על כך קרא בקול בשמה: "אירית!" כך החל הרומן המוזר בין הצעיר התרבותי, המשכיל, יליד אלכסנדריה, ובין הנערה שהפסיקה את לימודיה בכתה ג' – כשכבשו הנאצים את פולין – שרדה בכפרים ובמנזר בשעה שבני משפחתה נרצחו עד אחד. נקלטה בקיבוץ ונטשה אותו...
אירית ר' קופר הרבתה לכתוב בספריה על פולין של אז ("למחרת היום") ועל פולין של היום והמסעות אליה (נשיט סירות נייר). בספר זה היא מציבה עמוד זיכרון לאיש שחלק עמה עשרות משנות חייה, מרק רומנו.



כחלוף הכל/אירית ר. קופר


האמנם נסתיימה המלחמה? חזרתי ושאלתי את עצמי. אלף פעמים דימיתי לי את יום השחרור, איך יבוא? איך ייראה. אולם דמיוני לא ידע להכיל זאת. לא פעם שיוויתי לנגד עיני את היום המקווה שבו אקום ואכריז: אני חיה, לא שכחתי את יהדותי, את מקורי! אצא לרחוב, אטפס על גג גבוה ואכריז קבל כל העולם: גרמנים! רוצחים! ניצחתי! אני ניצחתי אתכם. אני, הילדה הקטנה – יכולתי לכם!
אבל איך אלך מכן? מה אגיד לאם המנזר? אולי תבין לרוחי? ודאי גם תרשה לי ללכת. מה אגיד לה? שיהודיה אני? שהבטחתי לאימא להישאר ביהדותי?
"לאן את רוצה ללכת?"
"אל משפחתי, אל ביתי. כאשר מסרה אותי אמא לאיכר היא אמרה לי שבתום המלחמה עלי לשוב אליה ואז ניסע כולנו לארץ ישראל. עתה רוצה אני למלא את בקשתה..."
היא הביטה בי כאדם המקיץ מחלום. הרגעים נדמו לי כנצחים. היא נשענה אל שולחנה ולבסוף אמרה: "כלום אינך יודעת? האם לא שמעת?" וכאן הפסיקה......
בספר "כחלוף הכל" מספרת אירית מה קורה לה לאחר סיום המלחמה, הגילויים על מה שקרה באמת, מה עושה נערה לבד? כיצד היא מוצאת את דרכה בתוך העולם המוזר הזה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1980

בטרם יבוא האביב/אירית ר. קופר


ספרה השלישי של המחברת שיוצא בהוצאת הקיבוץ. המאוחד. שני ספרי הקודמים: "בקצה היער" ו "כחלוף הכל" מספרים את קורותיה של של ילדה שאמה הפקידה אותה בידי של איכר גוי. בספר זה אני מתוודעים לילדה לפני צאתה מהגיטו. הספר מתאר את חיי הגיטו דרך עיניה של ילדה בת עשר.
כשאמא מוציאה את ילדתה לכפר היא מבטיחה שבסוף הקיץ תחזור לקחת אותה הביתה. אבל אמא מעולם לא חזרה. מה עלה בגורל בני משפחתה – את זאת הילדה יכולה רק לשער. את האמת לעולם לא תדע.
הוצאת הקיבוץ המאוחד 1990

שער עלייה/אירית ר. קופר

אירקה, היא אירית, עולה ארצה ומגיעה לקיבוץ בצפון הארץ בשלהי תקופת המנדט, בקבוצה של בני נוער יתומים פליטי מלחמת העולם השניה. הם, שיעו מלחמת קיום קשה בשנות המלחמה, ושרדו בתחבולות ובמזל נדרשים לפתע לשוב למסגרת חיים "נורמלית" וההסתגלות קשה להם.
הקבוצה מתגבשת תוך התמודדות עם זכרונות העבר הקשים מחד ועם המציאות הארצישראלית החדשה מאידך, במאבק מתמיד לזכות בהכרה, בהבנה ובאהבה. סיפרה האוטוביוגרפי של אירית ר. קופר מעלה פרק חיים מרתק ונוגע ללב.
הוצאת עם עובד (1990 ו-1993)







התזכריני קריסטינה/אירית ר. קופר

במשך שנים רבות חלמה המחברת על מפגש מחודש עם ידידת ילדות נערצת. המחברת, יהודיה ענייה, זכתה לטעום במחיצת ידידתה קריסטינה מטעמו של השפע והאושר שהיו נחלת משפחתה האמידה. מוראות מלחמת העולם השנייה הפרידו ביניהן והמחברת לא ראתה אותה עשרות שנים. כל אותן שני לא מחקו את זכר מיטיבתה והיא התאוותה לשוב לפגשה ולהשיב לה כגמולה. פתיחת שערי הגוש המזרחי אפשרה זאת, אך המציאות טופחת על פני המספר בגלותה שמיטיבתה האצילית התדרדרה לזנות, לשכרות ולאובדן זהות. "ספור אישי" מזעזע.
הוצאת ספריית הפועלים 1994











הסופר בנימין טנא כותב לאירית מכתב

על הספר "התזכריני כריסטינה"?

לאחר קריאת הספר.

לחצו על המכתב כדי לראות אותו מוגדל

אמא, תגידי:זה נכון?/אירית ר. קופר


"אמא תגידי: זה נכון?" שמעתי טריקה נרגזת של דלת הכניסה, כאשר רונית שבה מבית הספר, וכבר עמדה מולי וזרקה את השאלה בקור שיש בו נימה של חשדנות ותרעומת. "מה נכון, ילדתי?" שאלתי בהשתוממות. "שאת ניצולת שואה?""מי סיפר לך?""לא חשוב, אמא. רק תגידי" זה נכון?""נכון.""ולמה לא סיפרת לי!" היא התחילה לצעוק, ותחושה של עלבון בדבריה. היא הרימה ראשה מול פניי והתבונה בי כמופתעת: איך הצלחתי להסתיר ממנה כל הזמן את עברי? לכסות את הקורות אותי בזמן המלחמה?
"אמא תגידי: זה נכון?" הוא סיפורה של אירית, שבילדותה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, נדדה בין כפרי פולין ומנזריה, הסתירה את זהותה היהודית, וניצלה יחידה מכל משפחתה.
"אמא תגידי: זה נכון?" הוא סיפורה של בתה רונית, צברית שגדלה בבית שבו השתדלה האם, אירית להיראות אף היא כבת הארץ, חניכת קיבוץ, ולחסוך מבתה את סיפור ילדותה הקשה בשואה.
אירית ר. קופר לא המציאה את הסיפור; אלה הן קורות חייה, ואלה היו לבטיה: כיצד להעביר לבנותיה את סיפור חייה.
הספר נקרא בנשימה אחת, והוא אינו רק סיפורן של האם והבת – אלא סיפר העצב שלא נגמר, וספור הקושי לספר אותו.
הוצאת דני ספרים בע"מ 1996 ו-1998

אל אותם כפרים/אירית ר. קופר

יומן מסע אנושי מרגש ומפתיע אל אותם הכפרים של פולין בימי מלחמת העולם השנייה. אירית ר. קופר, מורה בפנסיה, נסעה לבד להתארח בביתו של קאזיק בן למשפחה פולנית נוצרית שאספה אותה אל ביתה עם תחילת המלחמה וגירשה אותה עם בוא הגרמנים. איתו יצא למסע בעקבות הזיכרון אל עברה, אל אותם איכרים שסירבו לקבלה או שילחו אותה עם בוא הסכנה, אל המנזר בו חיה עד הרגע שנודע לה כי המלחמה הסתיימה. בתוך המסע הזה נסגר מעגל של אהבה לא-אפשרית ובלתי ניתנת לגישור בין נוצרי ליהודיה, בין רודף לנרדפת, בין פולני לישראלית.
זהו מסמך ייחודי, חושפני, המעמת את הכותבת עם זיכרונותיה כילדה ועם רגשותיה והתמודדותה עם הכאב כאשה מבוגרת. קופר מוליכה את הקורא במעגלים בין עבר להווה, בין צער לשמחה לאיד.
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד 1997

שלום יוסל'ה!/אירית ר. קופר


ספר מותח ומרגש של אירית ר. קופר, המוקדש לילד שהיה שותף לנדודיה בזמן מלחמת העולם השנייה – פורס יריעה נוספת של חייה הקשים והפתלתלים בתקופת השואה. דרך כתיבתה המיוחדת במינה היא מעניקה לבני נוער ומבוגרים כאחד מושג, ולו חלקי, על התנאים הבלתי אפשריים, שבהם נלחמו הילדים על חייהם באותם ימים. תיאור השואה אינו ניתן באופן ישיר, אלא ברסיסים הפזורים על פני כל הספר.
אירית ויוסל'ה נפגשים באופן מקרי אחרי שנים רבות. מן המפגש הראשון יוסל'ה עטוף מסתורין ורזים, ואירית עומדת לפני חידה: מיהו יוסל'ה של היום, ובמה הוא עוסק? רק לקראת הסוף היא מגלה את החידה, ובאופן בלתי צפוי.
שלום יוסל'ה! מגלה את האידיאל של יוסל'ה, את עולמו הפנימי ואת סיפוקו מן הנקמה בנאצים. לנקמה זו הוא מקדיש את כל חייו, ואילו אירית רואה את הנקמה באור שונה. יוסל'ה נוסע למשימת נקמה חדשה, ושוב משאיר את אירית לבדה – כמו אז כשהלך והבטיח לשוב.
הוצאת דני ספרים 1998

בלילות שבת/אירית ר. קופר

קבוצת חברים פליטי שואה, שעלו בנערותם ארצה, התחנכו בה והקימו משפחות, נוהגת להיפגש מדי יום שישי בערב, כל פעם בביתו של זוג אחר. המסיבות המשותפות מאפשרות לכל אחד מבני החבורה להתוודע לאורח חייהם והרגליהם של האחרים ולהביט, לעיתים בקנאה גלויה – בעושרם החומרי והרוחני של אלה שהצליחו יותר.
הסופרת מצליחה להעביר לקורא גם את תחושותיהם הקשות של בני החבורה כלפי "משבית השמחות" הקבוע שלהם: יליד הארץ, שאינו סולח להם על שלא נלחמו על חייהם בתקופת השואה., ומתארת בעדינות כיצד ניצתת אהבה ישנה בין שניים מהחברים, הנשואים לבני זוג אחרים, אהבה הטורפת אל אלפיהן של שתי משפחות. מבוסס על הביוגרפיה של המחברת והסופרת. זהו סיפור אמיתי.
הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד 2000

"למחרת היום" ספר חדש בהוצאת כרמל

המלחמה תמה, ולמחרת היום - אחרי שהתברר כי הוריה ואחיה הקטנים נרצחו בשואה - החליטה פייג'לה להישאר בפולין ולהתחתן עם בן השכנים אנטק. היא התנצרה ברוב טקס, החליפה את שמה ליאדביגה ונולד לה ולבעלה בן יחיד, טדאוש. אנטק הפך למנהל טחנת הקמח שהשתייכה לאביה וחברתה הקרובה היתה יאנינה, צעירה בת העיר, נוצרייה טובה. פייג'לה -יאדביגה שלמה עם בחירתה, אוטמת את אוזניה מלשמוע דיבורים אנטישמיים ומתרחקת כליל מהסביבה שבה חיו יהודים לפני המלחמה. אולם העבר חוזר להתדפק על דלתה משמתברר כי בנה יחיד סובל מהתגרויות בנוסח "ז'יד" (יהודון) ו"בן הז'ידובקה" (בן היהודייה). האם תוכל יאדביגה לעזור לו?

המחברת הופכת על פיו את הסיפור השגרתי - הנערה היהודייה שהוסתרה במנזר ועם תום המלחמה חותר בכל כוחה לחזור לחיק עמה (ולעלות לישראל).

נעלה בכל הדרכים/אירית ר. קופר

"נעלה בכל הדרכים" הוא סיפור מסע, אודיסאה, של נערה יהודיה מלאת חיים ורגשנית, אריקה שמה, המוצאת את עצמה בבית יתומים פולני בתום מלחמת העולם השנייה. אריקה חוזרת ליהדותה ועושה דרך חשאית ומלאת חתחתים לארץ ישראל בחבורת נערים ונערות, שכולם יתומים כמוה.
הם מבריחים גבולות, צועדים בלילות, עוברים ממדינה למדינה באירופה השסועה לאחר המלחמה הנוראה; הם יושבים במחנה עקורים בגרמניה, נושמים מרחוק את אווירת הארץ ומכישים עצמם לקראתה; הם עולים בחוף צרפת על ספינת מעפילים, נרדפים על-ידי הבריטים, רואים את חיפה במשך שעות אחדות, ולאחר קרב נואש הם נזרקים לספינת גירוש בריטית, הלוקחת אותם למחנה מעצר בקפריסין. רק לאחר חודשים ארוכים הם זוכים להגישם את חלומם: מגיעים ארצה, עוד לפני מלחמת העצמאות, ונקלטים בהכשרת נוער בקיבוץ.
"נעלה בכל הדרכים הוא סיפורה של אירית ר. קופר. בילדותה, במלחמת העולם השנייה, נדדה בין כפרי פולין ומנזריה, הסתירה את זהותה היהודית, ניצלה יחידה מכל משפחתה, העפילה ארצה ובנתה בה חיים חדשים. חוויותיה שבות ופורצות בעל ספריה כהר געש שאינו כבה בכל הצורך המתמיד לספר מה היה.
עדותה הספרותית של קופר אינה רק תיאור גורלה הפרטי, אלא ספורים של דור ושל תקופה, שבלעדיהם אי אפשר לתאר את קורות העם היהודי ומדינת ישראל במאה העשרים. חשוב מאוד שספריה יימצאו בספריות , ושיקרא אותם הנוער בכל בתי הספר בארץ.
אהוד בן-עזר